1זה יקרא אוהב נאמן / המתנדב לקראתך,
עם הונו עת חסרונך, / ובנפשו יום צרתך.
2אכן בזאת תבחן אנוש / חברתך,
אם תחלוק עמו / ותכעיסהו,
ובעת גדול כעסו / יהודה האמת,
שימו עלי לבך / והקריבהו.
3אל תבטחה על איש / יהודך בעת
צורכו, ויש לו / ממך תוחלת,
אך כאשר יודה / ויפארך
עת תמנעה לו תת / ובל משאלת.
4שלשה נבחנו / על יד שלשה,
למד אותם / ולא תשוב לכסלה,
אנוש עניו בעת / כעסו, וגבור
במלחמה, ואוהב / את שאלה.
5בעת שתאהב דבר יכסה לך מומין אשר היו לפנים,
ועת תשנא לכל דבר יגלה לך מומיו ואם המה צפונים.
6אל תחשוב עון עלי אדם / יתנצלה ממך בדברתו,
כן לאשר הודה מחול וסלח / פשעו וחטאתו ואשמתו.
7אנוש אינו מאמין / בעת התנצלות,
וגם אינו מוחל / בשעת הודאה,
חשוב את אהבתו / כאלו לא היתה,
ואכן את רחוקו / מאד רחקה באה.
8בעת יתנצלה אוהבך / לחובו או לקוצר יד מחול לו,
ודע כי המחילה מנתיבת / אנוש נדיב ומדעו ושכלו.
9דין כל אדם יחטא לזכות / טרם יתנצל ממך,
גם אל תחשוב עליו רעה, / כי אם יזכה יאשימך.
10אל יתעכב עמך חוב איש / כי עד יום התנצלותו,
כי האחד ברור, גם השני ספק, / יבין אותו.
11לא תמצאה עצל כעצל מקנות / האוהבים אליו מאד נחברים,
יותר מאד עצל אשר קנם ואבד / אהבתם וכעת נפזרים.
12קבל אנוש בא לך להנצל, / אם האמת אתו ואם שקר,
כי כאשר יכנע לפניך, / לפני בני איש אותך מוקר.
13ממרה את פיך בגלוי / אל עין [כל] מקל יקרתך,
אכן מקלך בסתר / מראה כי יש לו פחדתך.
14תמחול לפשע ואשם לנבלים, / כמו תמחול ותסלח לאצילים.
15לאיש תן ממך מנע שאלה, / ואם הרע לך תן לו מחילה.
16הודה עונך, ואז בקש למחול על כל זדוניך,
כי אם תהי כופר ולא תודה, נחשב לך כפל עוניך.
17סלח ומחול לפשע אוהבך, ואל תתגל בריב עם אויבך.
18אם (תהיה) תמחל לאיש תתענגה,
אך אם תהיה נוקם ונוטר תדאגה.
19טרם עשות מעשה חשוב עליו / הכי עוד יש בידך לעשותו כח.
או אם תצוה להרוג איש אין יכולת בך לגופו אך לחזיר הרוח.
20אדם אשר חטא (ל)כל ימיו, / ויחטא פעם חבירו לו,
איכה יהי כועס, ולא יזכור / כי יזכרה חטאו וכל מעלו.
21אם את תדבר בחבריך / ברבות דבריך ומליך,
אל יהיה קשה בעיניך / אם דברו הם על פעליך.
22מחול לאשר חטא והודה, / וכן תמחול וכפר נא ותסלח,
ושער זה בעת תמנה חרוזיו, / במספריו תהי מונה ספר ל ח.