1איש מניח בקור אוהב דבק אליו וחומס נפשו,
אך איש בקר אדם כבד ימצא קלון שיבאישו.
2בקר לעתים רחוקות / תוסיף בלבות אהבות,
אך אם לעתים קרובות, / תוסיף שנאות ואיבות.
3מיל תטרחה עת תבקר / אנשי חלאים ואונים,
וטרח שנים להכניס / שלום ולשבית מדנים.
4חדל מבקרה כל / עת חברים,
והוקר רגלך / ממשכניהם,
ראה מטר / בהעצר וגשם,
בני אדם בעוד / יכלון עליהם.
5כבד לבקר בא / פני חולה,
ויאריך עמו / את ישיבתו,
ויענה לו, אם לך / עסק, מהר
להשלימו / ולעשותו,
אך אם אני חייב לך / מחוב, אמור
כמה אני חייב, / (שאל) וקח אותו.
6קחה מוסר לך ייטיב וינעם, ואיש כבד חדל מבקרהו,
למען תהיה עליו למשא בבקורך מאד ממחלהו.
7אמרו לחולה מה חולייך, ענם זדון נפשי וחטאתי,
ויאמרו לו, תאות לבך מה היא, השיבם רק היא סליחתי.
אמרו הנלך נקראה רופא, ויענם הוא החלה אותי,
השיבוהו נאכילך, ענם כל מזון הוא מחלתי.
8דחה כד בחברתך, / במיעוט האזנתך.
9אכילה עם אהוביך / כנופת צוף ומרקחת,
אכילה עם משנאיך / כספחת וקדחת.
10בעת תראה בסוד / יושבים שנים מבני אדם,
רחק מהם, ואל תבחר / להכנס בתוך סודם.
11המאריך אומרו ושיחתו, / קצים בני אדם בחברותו.
12מלך היה שונא כבד, ויצו לכתוב על טבעתו,
הכבדת קום, ויהי לו הטבעת עד לכתו.
13הלא כתוב בספר הרפואות באגרת שמינית גם תשיעית,
אשר מושב אנוש כבד בחברה, ישיבתו כקדחת רביעית.
14אנוש כבד יבקרך / בפעם ובאחרת,
ולו לשון ברוב דבר / ושונה ומדברת.
תשו אזנך כחרשת / ועינך שים כעורת,
ורגליך כגדמת, / ופיך שים כסוררת.
15בקר אוהב גם איש חולה, וחדל לך מלבקר הכבד,
אם תתבונן בחרוזיהם, תמצאם מניין ה כ ב ד.