1ירא האל, והכר את גמוליו / אשר גומל לבריותיו וטובו,
ודע כי לא יהא צריך אליהם, / אבל צורכי יצוריו נמצאים בו,
וכי תאמר עלי מה זה בראם, / להודיעם גבורת עוז רהבו.
2פקח עיני לבך, להכיר / אשר תראה בעיני הגוייה
וכמה באנוש עינים פקוחה / ויביטו, ולא יראו ראייה,
ויש עין עצומה תחזה כל, / וגם מה יש במסתרים גלוייה.
3אנוש משכיל להכיר את מקומו, / וכל מעשיו כפי יראה בעצמו,
הכי ישקוט, וימצא אחרית טוב / בעולמו כדי לכתו לתומו,
ואם יט אל ימינו או שמאלו, / כבר נמג ופג ריחו וטעמו.
4ומה בצע בהכר האנוש, / אם לפיהו לא יישר את פעליו,
הימלט אנוש בין סלעים / ומכשולים ואם הוא קל ברגליו,
ואם אין בו להכיר טוב, ושומר / פתאים ישמרוהו על מסיליו.
5אנוש רוצה להכריח טעיו / להכיר באשר אין בו מותר,
פרעהו, ואל נא תעבור בו, / סטה מנהו ומעליו תנתר,
כיוצא ממסילה הישרה / ותת דרך בחלמיש יחתר.
6היה משכיל זמן הבא, להכיר / בשעבר ובין את אחריתו,
ותשיג את אשר לא בא לידך / במה שבא לידך ועברתו,
כאיש צד צפורים עפות בצפור / אשר צד מתמול שלשם ברשתו.
7והכר בדברים עד אשר לא / עשיתם אם במעש או במבטא,
ומה בצע בהכר אחרי כי / כבר נעה, ומה תועיל חרטה,
התשוב עוד ותשור לחזור עין / אנוש אחר תנוקר בעלטה.
8אשר יראה ויכיר באחרים / ואם נמצא פתיל שער בעינם,
ולא יכיר בעצמו את אשר בו / עלי מה נפקחו עיניו ואינם,
הלא טוב עוצמו עיניו ויקל / בעל זרים אשר נושא ללחנם.