ירא האל בצדק וענוה, / ויראתך תהי תמה ונאוה,
ואם ישיאך לרום לבבך, / ואם יגבה ויתנשא בגאוה,
זכור אליו מסלות תולדותיו / אשר בא בה, ולא ישוב ושגה.
ואם ישיאך לרום לבבך, / ואם יגבה ויתנשא בגאוה,
זכור אליו מסלות תולדותיו / אשר בא בה, ולא ישוב ושגה.
קריאה במקור
יסוד היראה · שער הגאות והענווה
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
היתגאה אנוש עבר במעבר / מקור דמים בזוכרו את מבואו,
וכי יפקוד ימי חייו, ויזכור / עמלו בם, הלא לבו יניאו,
ויום קצו יהי רמה יצועו, / וגם אם יעלה לרום בשיאו.
וכי יפקוד ימי חייו, ויזכור / עמלו בם, הלא לבו יניאו,
ויום קצו יהי רמה יצועו, / וגם אם יעלה לרום בשיאו.
דעה כי הענוה נוצחה את / חמת גבר אשר תעלה לשטנו,
והיא תשיב חרון מלך ואפו, / ושם כטל עלי עשב רצונו,
הלא קט נוזלים קרים ישובון / רתיחת סיד ואם עלה עשנו.
והיא תשיב חרון מלך ואפו, / ושם כטל עלי עשב רצונו,
הלא קט נוזלים קרים ישובון / רתיחת סיד ואם עלה עשנו.
התתגאה, ואם ירום לבבך, ביום / לובשך חליפות עז וגאוה,
ותתפאר בסכלות גאותך / למען רב בך גאון וגאוה,
זכור יום שכבך ערום ועריה / עלי עפר והיית לדאווה.
ותתפאר בסכלות גאותך / למען רב בך גאון וגאוה,
זכור יום שכבך ערום ועריה / עלי עפר והיית לדאווה.
התרים ראשך לשא עטרת / וכתר גאוה עם שם תהילה,
ודע האל, אשר לבש לבדו / לבוש גאות, ורק לו הגדולה,
והוא משפיל עד דקה גבוהים, / והוא מרים שפלים עד למעלה.
ודע האל, אשר לבש לבדו / לבוש גאות, ורק לו הגדולה,
והוא משפיל עד דקה גבוהים, / והוא מרים שפלים עד למעלה.
דעה כי בענוה תעמוד עלי / מצודת עוז ושן סלע וצורים,
ובו ישב לבבך בשפל / ובו שבתך מעלות לזרים,
ראה שמן, אשר רק יעל על, ובו ימשחו מלך ושרים.
ובו ישב לבבך בשפל / ובו שבתך מעלות לזרים,
ראה שמן, אשר רק יעל על, ובו ימשחו מלך ושרים.
היחכם איש אשר יראה לבבו / ברום המעלות על גאותו,
ולא יסבול לבב אישים ושכלם, / ואיכה יסבלו סכלות שטותו,
הלא ישב לבדד, כמצורע / בלי ריעים, ויעטה על שפתו.
ולא יסבול לבב אישים ושכלם, / ואיכה יסבלו סכלות שטותו,
הלא ישב לבדד, כמצורע / בלי ריעים, ויעטה על שפתו.
הימלט אנוש גאוה בגובהו, / בעוז לבו אשר רם להנפה,
ואת משקוף מבוא ביתו ישבר / ברום ראשו בקומתו זקופה,
היעמוד עיר ומגדל רם בניתו / בעפר או לבנה לא שרופה.
ואת משקוף מבוא ביתו ישבר / ברום ראשו בקומתו זקופה,
היעמוד עיר ומגדל רם בניתו / בעפר או לבנה לא שרופה.
היה שפל בעיניך ותרום / בעין זרים, ואין תקוה לשנאך,
וגדופת אנוש רק בענוה / ושפלות תעבירה לא תבואך,
ותכיף ראש למול אבני קלעים, / ואל חץ וחנית תחטיאך.
וגדופת אנוש רק בענוה / ושפלות תעבירה לא תבואך,
ותכיף ראש למול אבני קלעים, / ואל חץ וחנית תחטיאך.
דעה כי הענוה תעזרך, / ואם רבו ועצמו לוחמיך,
והכנע בנפשך, ולמה / תהי נכנע ביד מתקוממיך,
ובעדה קרנך תרום בכבוד, / ולא תמוט לעולם פעמך.
והכנע בנפשך, ולמה / תהי נכנע ביד מתקוממיך,
ובעדה קרנך תרום בכבוד, / ולא תמוט לעולם פעמך.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Yesod hayirah, London 1919
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002034753
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 48f93d1f37342e645f765be8db9e99908189dfdeebbf3f1f69534cb5995db671