שני לוחות הברית · עשרת הדברות · מסכת שבת · נר מצוה

וכן מחיתי כמה פעמים ליקח ספסל שנשבר אחד מרגליו, ולהניח על ספסל אחרת, כי כן כתב בתרומת הדשן שאסור אפילו נשבר מבעוד יום, מכל שכן אם נשבר בשבת. ואין היתר אלא אם נשבר מבעוד יום וישב עליה כך פעם אחד קודם שבת. ורמ"א הביא זה בסימן ש"ח (סעיף טז):

ודיני מוקצה ארוכים מארץ מדה, ואין עסקי בשופטני וברשעי, כי אלה האנשים לוקחים בידם גם עצים ואבנים וזורקין אותם. אבל גם היראים את ה' והיודעים, לא שמים עיניהם על פרטי העניינים. וכד מעיינת בדיני מוקצה תמצא, דאפילו כלי שמלאכתו להיתר אינו מותר לטלטלו אלא לצורך מה. ואף שמותר אף שהוא אין צריך לא לגופו ולא למקומו, מכל מקום צריך להיות לכל הפחות לצורך הכלי, דהיינו מחמה לצל או שלא יגנוב. אבל שלא לצורך כלל אסור לטלטלו, זולת כתבי הקודש ואוכלין שמותר לטלטלו אפילו שלא לצורך כלל, כך כתב הבית יוסף בסימן ש"ח בשם הר"ן:

לשון בית יוסף סימן שי"א, כתב המרדכי בשם ה"ר אביגדור, דמה שצריך ככר או תינוק, דוקא למת ערום, אבל מת בכסותו מטלטלין אותו אגב כסותו. וראיה מפ"ב דביצה מטלטלינן להו אגב כסותו, עד כאן לשונו. ומשמע לי שאין כן דעת רש"י והפוסקים, דאם כן הוה להו לפרושי. וראייתו יש לדחות, דשאני התם דאין לומר שהכוס יהא בטל לגבי שיורים. אבל הכא הכסות בטל לגבי המת. ואף על פי שכתב הרמב"ן בספר תורת האדם, יכול ליתן עליו ככר או תינוק או אחד מהכלים שהוא לבוש וכיוצא בהם. יש לומר דאף על פי שכלי שהוא נותן עליו אינו בטל לגביה, כסותו ממש בטל הוא לגביה, עד כאן לשונו. הרי שדחה דברי המרדכי. ובשלחן ערוך כתב דעת המרדכי, וזה לשונו בשלחן ערוך (או"ח שיא, ד), יש מי שאומר שלא הצריכו ככר או תינוק אלא למת ערום. אבל אם הוא בכסותו, אין צריך ככר או תינוק, עד כאן:

ובעיני אין נראין כלל דברי המרדכי, ויש לי תשובה ניצחת על דבריו מהא דאיתא בפרק במה מדליקין (שבת דף ל') (א) ששלח שלמה לבי מדרשא, אבא מת ומוטל בחמה. השיבו, אביך הנח עליו ככר או תינוק וטלטלו. ודוד המלך כשמת היה בכסותו, כמו דאיתא שם, הוי סליק בדרגא איפחת דרגא מתותיה, אשתיק, ונח נפשיה. ובודאי לא היה הולך ערום על הדרגא ח"ו, הא ודאי קושיא גדולה היא על המרדכי. ואין לומר שדוד המלך ע"ה אף שאשתיק לא היה מת באותו פעם, רק נשאוהו וחלצו בגדיו והניחוהו במטה ערום כדי לסוך אותו באיזה סיכה לרפואה ומת ערום. דאם כן היה קשה, מלך כמותו איך הניחוהו בחמה, שהרי אמר אבא מת ומוטל בחמה. אלא על כרחך צריך לומר דמת ברגע דאפחת דרגא, ודרגא היה במקום החמה, א"כ הדרא קושיין לדוכתיה. על כן ליתא להא מילתא, וצריך דוקא ככר או תינוק:

בענין ברירה, כתב רמ"א סימן שי"ט (סעיף ג), ושני מיני דגים מקרי שני מיני אוכלים ואסור לברור אחד מחבירו אלא כדי לאוכלן מיד, אע"פ שהחתיכות גדולות וכל אחת ניכרת בפני עצמה. אבל כל שהוא מין אחד, אע"פ שבורר חתיכות גדולות מתוך קטנות, לא מיקרי ברירה. ואפילו הוי שני מינים, ובורר משניהם ביחד הגדולות מתוך הקטנות או להיפך, שרי, הואיל ואינו בורר מין אחד מתוך חבירו. ובסעודות גדולות שיש בערבוביא מיני דגים, אין השמשים נזהרין בזה, על כן צריך להזהירן:

איסור סכום דמים וסכום מדה וסכום מנין, מבואר בסימן שכ"ג. אבל באתי כמזכיר ומזהיר על זה, כי העולם אין נזהרין, והם דברים המזכרים במשנה ותלמוד:

הרא"ש היה נזהר שלא להשתין בשלג (שו"ע או"ח שכ, יד), וכן ראוי להזהר:

כתב בית יוסף סוף סימן ש"ך, כתוב בשבולי הלקט, צריך לשאול על הכרכום אם יש לחוש עליו משום צובע. ולפי דברי בעל היראים דאמר אין דרך צביעה באוכלים, מותר. וזה לשון היראים, ראוי לכל בר ישראל שאוכל תותים או שאר פירות הצובעים, שיזהר שלא יגע בידיו צבועות בבגדיו או במפה, דהוי ליה תולדות צובע. ואם יצא דם מן המכה, אסור לתת עליה בגד. אבל אם צובע פתו במשקה הפירות, לית לן בה, דאין צביעה באוכלין, עד כאן לשונו:

בענין תכשיטי נשים בשבת, נשאר במסקנא כמבואר בסימן ש"א (עי' שג, י) שלא תצא אשה בטבעת שיש עליה חותם בחצר שאינה מעורבת, על כן צריך להזהיר את הנשים על זה כשאין עירוב:

כתב הבית יוסף סימן רמ"ד, גרסינן בריש פרק מי שהחשיך (צ"ל מי שהפך, מו"ק יב, א) מר זוטרא בריה דרב נחמן בנו ליה אפדנא מקבלי קיבולת חוץ לתחום. איקלע רב ספרא ורב הונא בר חנינא ולא עאלו לגוייה. ואיכא דאמרי, הוא נמי לא על בגויה. והא אמר שמואל מקבלי קבולת בתוך התחום אסור, חוץ לתחום מותר. אדם חשוב שאני. ואיכא דאמרי, סיועי סייע בתיבנא בהדייהו. וכתב רבינו ירוחם בחי"ב, מוכח במועד קטן דאם הוא אדם חשוב ובנו לו חוץ לתחום שלא יכנס שם מההוא עובדא דמר זוטרא בנו ליה אפדנא. והראב"ד פירש ההוא עובדא דלא היתה קבלנות גמורה, אלא היו לוקחין תבן ממקום של מר זוטרא שהיו מערבין בטיט הלבנים כי כך התקינה אפילו שהיה לדבר ידוע שכירותם, ובנו בה ביום טוב שלא מידיעת מר זוטרא, ולפיכך לא היה רוצה ליכנס לאותו בית. אבל אם היה קבלנות גמורה מבית חוץ לתחום כמו שכתבתי, נראה כי אפילו אדם חשוב מותר, עד כאן לשונו:

ורבינו לא כתב כאן כלום לענין שבת, ובסימן תקמ"ג בענין חול המועד כתב, שאם נבנה באיסור על ידי עכו"ם נכון להחמיר שלא יכנסו בו, ושם יתבאר בס"ד. וכתבו רבינו גבי חול המועד, משום דמשם נלמד להיכא דנבנה באיסור בשבת דנכון להחמיר, דכל שכן הוא. וכך כתב בשלחן ערוך (רמד, ג), אם בנו לישראל עכו"ם בית בשבת באיסור, נכון להחמיר שלא יכנסו בו. וכן הוא הדין לענין שאר דברים הבאים בעבירה שלא להנות מהם, וכמו שכתב הרמב"ם בפ"ה (ב) מהלכות גזילה, והובא בטור חושן משפט סימן שס"ט: