שני לוחות הברית · עשרת הדברות · מסכת פסחים · נר מצוה

מזמור לדוד בברחו וגו', סימן ג'.

שיר המעלות ממעמקים וגו', סימן ק"ל.

ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. יושב בסתר עליון וגו', סימן צ"א.

למנצח מזמור לדוד יענך וגו', סימן כ'.

מזמור הבו לה' בני אלים, סימן כ"ט.

הללויה שירו לה' שיר חדש, סימן קמ"ט:

יי' מלך תגל הארץ ישמחו איים רבים. ענן וערפל סביביו צדק ומשפט מכון כסאו. אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו. האירו ברקיו תבל ראתה ותחל הארץ. הרים כדונג נמסו מלפני ה' מלפני אדון כל הארץ. הגידו השמים צדקו וראו כל העמים כבודו. יבושו כל עובדי פסל המתהללים באלילים השתחוו לו כל אלהים. שמעה ותשמח ציון ותגלנה בנות יהודה למען משפטיך ה'. כי אתה ה' עליון על כל הארץ מאוד נעלית על כל אלהים. אוהבי ה' שנאו רע שומר נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם. אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. שמחו צדיקים בה' והודו לזכר קדשו (תהילים צ״ז:י׳-י״ב):

יברכך ה' וישמרך (במדבר ו, כד). (שם כה) יאר ה' פניו אליך ויחנך. (שם כו) ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. (דברים ו, ה) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. (תהלים קכח, א) אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו. (שם קיט, א) אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. (ש"א כ, כב) ואם כה אומר לעלם, הנה החצים ממך והלאה לך כי שילחך ה'. (ויקרא טז, ל) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. (דברים לא, ח) וה' הוא ההולך לפניך הוא יהיה עמך לא ירפך ולא יעזבך לא תירא ולא תחת. (יהושע א, ט) הלא צויתיך חזק ואמץ אל תערוך ואל תחת כי עמך ה' אלהיך בכל אשר תלך. (תהלים פד, יב) כי שמש ומגן ה' אלהים חן וכבוד יתן ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים. (שם פו, ה) כי אתה ה' טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך. (שם לד, ז) זה עני קרא וה' שמע ומכל צרותיו הושיעו. (שם כג) פודה ה' נפש עבדיו ולא יאשמו כל החוסים בו. (נחום א, ז) טוב ה' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו. (איכה ג, כה) טוב ה' לקויו לנפש תדרשנו. (יואל ב, יג) חנון ורחום ה' ארך אפים ורב חסד. (תהלים קכט, ח) ולא אמרו העוברים ברכת ה' אליכם ברכנו אתכם בשם ה'. (שם פד, ח) ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון. (משלי טז, ו) בחסד ואמת יכופר עון וביראת ה' סור מרע. (תהלים ט, י) ויהי ה' משגב לדך משגב לעתות בצרה. (ישעיה כו, ח) אף אורח משפטיך ה' קוינוך לשמך ולזכרך תאות נפש. (תהלים קיח, טז) ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל. (תהלים קמה, יד) סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים. (שם כד, ה) ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלהי ישענו. (שם י, א) למה ה' תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה. (ישעיה כו, ד) בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים. (תהלים כה, ו) זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה. (שם קט, לא) כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו. (תהלים קטו, יא) יראי ה' בטחו בה' עזרם ומגנם הוא. (שמות לד, ה) וירד ה' בענן ויתייצב עמו שם ויקרא בשם ה'. (שם ו-ז) יעבור ה' על פניו ויקרא, ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת. נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה. (תהלים פד, יג) ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך. (שם לד, יט) קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע. (שם כ, ב) יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב. (תהלים ה, יג) כי אתה תברך צדיק ה' כצנה רצון תעטרנו. (ש"א כה, כט) ויקם אדם לרדפך ולבקש את נפשך והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. (ישעיה יב, א) ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני. (תהלים קלה, ו) כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ. (שם קמו, ה) אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו. (ירמיה יז, ז) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו. (תהלים קמה, ט) טוב ה' לכל ורחמיו על מעשיו. (ישעיה ס, א) קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח. (תהלים לז, כג) מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ. (ש"א ב, ו) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. (תהלים לז, כד) כי יפול לא יוטל כי ה' סומך ידו. (שם לד, ח) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. (שם קטז, טו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. (ישעיה ל, יח) [ו]לכן יחכה ה' לחננכם [ו]לכן ירום לרחמכם. (דברים ד, ל) בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו. (שם לא) כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם. (תהלים לז, לט) ותשועת צדיקים מה' מעוזם בעת צרה. (שם קיב, ז) משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה'. (ישעיה ס, יט) לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם, ולנגה הירח לא יאיר לך, והיה לך י"י לאור עולם, ואלהיך לתפארתך. (ישעיה מא, טז) תזרם ורוח תשאם וסערה תפוץ אותם ואתה תגיל בי"י בקדוש ישראל תתהלל. (ישעיה נח, יד) אז תתענג על י"י והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי י"י דבר. (תהלים לז, ד) והתענג על י"י ויתן לך משאלות לבך. (ישעיה נ, י) מי בכם ירא י"י שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו יבטח בשם י"י וישען באלהיו. (ישעיה נח, יא) ונחך י"י תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. (ויקרא ז, יא) וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב לי"י. (במדבר כח, ו) עולת תמיד העשויה בהר סיני לריח ניחוח אשה לי"י. (ישעיה לג, ו) והיה אמונת עתך חוסן ישועת חכמה ודעת יראת י"י היא אוצרו. (שם ל, כט) השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ושמחת לבב כהולל בחליל לבוא להר י"י אל צור ישראל. (שם מד, ה) זה יאמר לי"י אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה. (דברים כח, ז) יתן ה' את אויביך הקמים עליך נגפים לפניך, בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך. (משלי יח, י) מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב. (במדבר י, לו) ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל. (תהלים לז, ה) גול על ה' דרכיך ובטח עליו והוא יעשה. (ישעיה מ, לא) וקווי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו. (תהלים קלג, ג) כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם. (ישעיה נח, ח) אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך. (תהלים קכא, ז) ה' ישמרך מכל רע ישמור את נפשך. (שם ח) ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם:

רבונו של עולם, בידך כח וגבורה לגדל ולחזק ולרפאות אנוש עד דכא עד דכדוכה של נפש, ולא יפלא ממך כל דבר. ובידך נפש כל חי, ורוח כל בשר איש. לכן מי יתן יהיה רצון מלפניך, לתת כח ותעצומות לפלוני החולי הזה, לרפאותו ולהחזיקו ולהחלימו ולהחיותו כרצון כל אוהביו וקרוביו, ויראו לפניך זכיותיו, ותשליך במצולות ים כל חטאתיו ופשעיו, ויכבשו רחמיך את כעסך. אך אם באולי נגזרה גזירה לסלקו מן העולם בעונה הזאת, כי צדיק אתה וישר משפטיך ואין להרהר. זכור רחמיך י"י לבל יתייסר במשפטים רעים, והמון מעיך אליו יהמו, ומלאך אכזרי לא ישולח בו, כי כבר הוכח במכאוב על משכבו. ויסורו ממנו מרעים וכל הרוחות רעות. הוציאה ממסגר נפשו כמשחל ביניתא מחלבא. כמות כל האדם מעבדיך הצדיקים ורוחו ונשמתו אליך תאסוף, ומלאכי שלום יצאו לקראתו. מנוחה ידריכוהו בסתר כנפיך סלה אמן. עד כאן מצאתי:

ואם העומדים את הגוסס סיימו כל הסדר הזה ועדיין גוסס, יעסקו בדברי תורה ובענייני מצות ודברים שבקדושה, כדי שתצא נפשו בקדושה. גם החולה שנוטה למות והמדברים עמו, ראוי שידברו הכל בלשון הקודש ולא בלשון חול, כי קדושה גדולה בלשון הקודש:

מצאתי בספר טעמי מצות של הרב רבי מנחם הבבלי סימן פ"ד, האריך בעונש המוציא שכבת זרע לבטלה, וכתב, כשמוציא זרע לבטלה שערו אשר סביבו מתעטפים שם כחות הטומאה ומשם נבראים רוחות רעות, ואחרי מיתתו אינם מתפרדים ממנו ומלוים אותו כי הם בניו, (ואין לו צער גדול מזה), רחמנא ליצלן. ותיקונו, להקיפו עשרה טבולי יום והם יריצוהו אל הבור, עד כאן לשונו. ואשרי כל ירא חטא ומשכיל ומתבונן לאחריתו^הגה"הואם בחייו מחרים בשופר עם עשרה תלמידי חכמים ששום אחד מבניו לא ילוהו, יותר טוב::

הא לכם העתקה מצידוק הדין ומסדר זה הקפות הנהוגות בארץ ישראל. הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא. צדיק וישר הוא לבדו, זך ויחיד בפעלו. חנון ורחום וצדיק בדינו. הצור פעל, ומי יאמר לו מה תפעל, הכל למענו פעל. כי הוא מוריד שאול ויעל. הצור צדיק, ויוצר כל מעשה, וחסיד בכל אשר יעשה. שלבו בכל חפצו, ומי יאמר לו מה תעשה. הצור צדיק וישר, אין בדרכיו עול, כי הוא נקרא הצור תמים. זך פעלו וצדק אורחותיו, אין להסתר מפניו. פועל כל הצור צדק, ומשפט כל דרכיו. חסד ואמת אורחותיו, משוא פנים אין לפניו. ועלינו יהמו רחמיו, כי כלנו מעשה ידיו. הצור נפש כל חי, בידך מלאה ימינך, רחם על פליטת צאן ידך. ותאמר למלאך הרף ידך. הצור תמים יחמול ממרומים, עשה נא ברחמים כאבות על בנים מרחמים. עצור רגזך מעולי תמימים ומחתומי דמים. הבט נא במעטי עמים, כי אתה מלא רחמים. ולאבלים תן ניחומים. הצור זו היא דרך לכל העולם, האספו ועשו חסד כולם, כי אין דבר נעלם ונשמתי לחיי עולם, הצור:

בפרק האורג (שבת קה, ב), תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר, העומד על המת בשעת יציאת נשמה, חייב לקרוע. הא למה זה דומה, לספר תורה שנשרף, עד כאן. הנה האדם הוא כמו הלוחות, וכמו שהדברות חמש כנגד חמש, כן י' אצבעותיו ה' כנגד ה', הרי הגוף האדם כמו הלוחות, והאותיות נשמות, וכשפורחות נשתברו הלוחות. ואף שברי הלוחות הושמו בארון, כן האדם יושם בארון:

מצות הלוית המת, ובכיה על אדם כשר, וגודל חיוב ההספד על תלמיד חכם, כל אלו הדברים ידועים ומפורסמים. וכן ניחום אבלים:

גמילות חסדים של הכנסת אורחים. תנן (אבות א, ה) יהי ביתך פתוח לרוחה כו'. במסכת שבת פרק מפנין (קכז, א) אמר רבי יוחנן גדול הכנסת אורחים כהשכמת בית המדרש. רב דימי מנהרדעא אמר, יותר מהשכמת בית המדרש. אמר רב יהודא אמר רב, גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה, דכתיב (בראשית יח, ג) ויאמר י"י אם נא מצאתי חן בעיניך וגומר:

וכשיבואו לביתו, יקבלם בסבר פנים יפות וישים מיד לפניהם לאכול, כי אולי העני רעב ומתבייש לשאול, על כן צריך ליתן לו מיד לחמו ומימיו בפנים מאירות. ואף אם יש בלבו דבר דאגה, יסירנה בפניהם וינחמם בדברים, ובזה יהיה להם למשיב נפש. ואל יספר לפניהם תלאותיו, כי ישבר את רוחם בחשבם שבשבילם אמרם, וכמעט אין לו שכר בעמלו. ובשעת האוכל יראה עצמו כמצטער על שאינו יכול להשיג יותר, שנאמר (ישעיה נח, י) ותפק לרעב נפשך. כלומר, תצא נפשי שאין לי יותר ליתן לפניכם. וצריך לידע מהם במה היו רגילים לסעוד, שאולי היו רגילים בעדונים אם הם בני טובים, כדאיתא למטה בפ"ה בחבור שני:

ואם ילינו עמו האורחים, ישכיבם במיטב מטותיו כפי הראוי להם, כי גדולה מנוחת עיף בהיותו שוכב בטוב. ויותר עושה לו נחת רוח המשכיבו היטיב, מן המאכילו ומשקהו:

ובצאתו, ילוה אותם ויתן להם פת צידה לדרך, כי על פת לחם יפשע גבר (משלי כח, כא), על אשר לא נתן יהונתן לדוד פת בהפרדו ממנו, נתגלגל הדבר ונהרגו כהני נוב. ומי שאינו מלוהו ולא נתן לו צידה לדרך, כאלו שופך דמים, שנאמר (דברים כא, ז) ידינו לא שפכה את הדם, (סוטה מו, ב):

ושכר גדול למשמש לאורחים ע"י עצמו, כמו שמצינו באברהם במה שעשה למלאכים אפילו שנדמו לו כערביים. כדגרסינן במציעא פרק השוכר את הפועלים (פו, ב), אמר רב יהודה אמר רב, כל מה שעשה אברהם אבינו למלאכים בעצמו, עשה הקב"ה לבניו בעצמו. וכל מה שעשה להם ע"י שליח, עשה הקב"ה לבניו ע"י שליח. (בראשית יח, ז) ואל הבקר רץ אברהם, (במדבר יא, לא) ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים. (בראשית יח, ח) ויקח חמאה וחלב. (שמות טז, ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. (בראשית יח, ח) והוא עומד עליהם וגומר. (שמות יז, ו) הנני עומד לפניך על הצור. (בראשית יח, טז) ואברהם הולך עמם לשלחם. (שמות יג, כא) וי"י הולך לפניהם יומם:

וכתב רבינו בחיי בספר שלחן ארבע שער א' וזה לשונו, והנה באזנינו שמענו ורבים ספרו לי בגדולים שבספרד והפרנסים בעלי אכסניאות, שנהגו מנהג נכבד מאוד ונתפשט ביניהם מימים קדמונים, שהשלחן שלהם שהאכילו עליו את העניים, בלכתם לבית עולמם שעושין ממנו ארון ולוחות שנקברים בהם, וכל זה לעורר ולקבוע בלבבות כי האדם אילו יגיע שיאו לעב ויעלו עשרו לעושר המלך שלמה, לא ישא בידו מאומה מעמלו שיעמול תחת השמש, כי אם הטוב שעושה והצדקה שהוא מרחם את העניים, כמו שאמר (ישעיה נח, ח) והלך לפניך צדקך, עד כאן לשונו. וכן כתב בפרשת תרומה:

וזה לשון אבא מורי ז"ל ה"ה בצוואת יש נוחלין, והכניסו אורחים בבתיכם, רצה לומר עשירים, דכל היכא דנזכר מצות הכנסת אורחים רצה לומר דווקא הכנסת עשירים ומוכבדים כשנתאכסנו אצלו שאז יקרבם בסבר פנים יפות לנהוג בהם כבוד ולהכין תפנוקים בשבילם, (דכל ההולך בדרך, עני הוא באותו שעה כמו שאמרו חכמי משנה ז"ל במסכת פאה (ה, ד)). וראייה מאברהם אבינו ע"ה, שסבר שהמלאכים היו אורחים והרבה לשחוט בשבילם ג' שורים להאכילם ג' לשונות בחרדל. אבל הכנסת עניים ממש, בכלל צדקה הוא, עד כאן. וכן הוא בילקוט מהרי"ל:

והכנסת אורחים הוא בכלל גמילות חסדים השייך בין לעניים ובין לעשירים (סוכה מט, ב). והכנסת אורחים של עניים תרתי הוא עביד, צדקה, וגמילות חסד. כתיב (ישעיה נח, ז) הלא פרוס לרעב לחמיך, כולל שני עניינים, האחד שיפרוס לו מפה על השלחן שיהיה דרך כבוד. עוד רצה לומר, שצריך בעל בית לחתוך חתיכות לחם לפני אורח כדי שלא יבוש ולא יכלם. וכן הוא בזוהר (ח"ב קצח, א):

במסכת סוכה פרק לולב וערבה (מט, ב) א"ר אלעזר גדולה גמילות חסדים יותר מהצדקה, שנאמר (הושע י, יב) זרעו לכם לצדקה וגו'. אדם זורע, ספק אוכל ספק אינו אוכל. אבל קוצר, ודאי אוכל. וא"ר אליעזר, אין הצדקה משתלמת אלא לפי גמילות חסדים שבה, שנאמר (שם) קצרו לפי חסד. תנו רבנן, בשלשה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה. שהצדקה בממונו, וגמילות חסדים בין בגופו בין בממונו. וצדקה לעניים, גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים. צדקה לחיים, גמילות חסדים בין לחיים בין למתים. ואמרינן נמי התם, אמר רבי חנינא בר פפא, כל אדם שיש עליו חסד, בידוע שהוא ירא שמים, שנאמר (תהלים קג, יז) וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו, עד כאן:

כתב הרמב"ם במורה נבוכים בפרק נ"ג מהחלק הג', וידוע שגמילות חסדים הטובה כולל שני עניינים, האחד מהם, לגמול הטוב למי שאין לו חק עליו כלל. והשני, להטיב למי שהוא ראוי לטובה יותר ממה שהוא ראוי. ורוב שימוש ספרי הנבואה במלת חסד הוא בהטבה למי שאין לו חק עליו כלל, ועל זה כל טובה שתגיע מאתו יתברך תקרא חסד. אמר (ישעיה סג, ז) חסדי ה' אזכיר, ובעבור זה המציאות כלו, רצה לומר המציאות הש"י אותו הוא חסד. אמר (תהלים פט, ג) עולם חסד יבנה, ענינו בנין עולם חסד הוא. ואמר יתברך בספור מדותיו (שמות לד, ו) ורב חסד:

ומלת צדקה היא נגזרת מצדק, והוא היושר. והיושר הוא שהגיע מכל בעל חק לחקו, ולתת לכל הנמצא מן הנמצאים כפי הראוי לו, ועל זה הדרך מה שאדם נותן מממונו לעני הדחוק בפרנסתו שמחוייב עליו נקרא צדקה. אבל מה שאדם נותן מממונו יותר מהראוי לו, וגם למי שאינו עני כל כך אלא שאינו יכול עתה להתפרנס משלו, וגם מה שאדם מסייע מגופו לחבירו וגם לעשיר ולחולה ולחתן ולמת או לכל מי שאינו מחוייב בעשייתו, נקרא חסד, לפי שהיא צדקה הנעשית במדת חסד בלי שום חיוב, ועל צדקה כזאת שהיא גמילות חסדים אמר (הושע י, יב) זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד, עד כאן:

אמר החכם, עשה חסד עם הראוי לו, ועם מי שאינו ראוי לו. כי אם היה ראוי לו, תשיבהו במקומו. ואם אין ראוי לו, תהיה אתה ראוי לו, עד כאן לשונו:

חסד אל כל היום (תהלים נב, ג), ראוי לאדם שכל ימי חייו יראה שלא יהיה שום יום שלא יעשה בו גמילות חסדים או בגופו או בממונו. גרסינן במסכת כלה פרק כיצד מרקדין (פ"י), דרש רבא, כל מי שיש בו ג' מדות הללו, בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, רחמן, ביישן, וגומל חסדים. בשלמא גומל חסדים, דכתיב (מיכה ז, כ) תתן אמת ליעקב גו'. ביישן נמי כדדריש רבא, דדריש רבא (בראשית יב, יא) הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, ולא עד עכשיו כו', אלא רחמן, הא אברהם לא רחים על בריה, היינו רבותיה דאברהם להודיעך חבתו בהב"ה. ודורשי רשומות נתנו סימן, (תהלים קיז, ב) כי גבר עלינו חסדו, גבר ראשי תיבות גומלי חסדים ביישנים רחמנים:

אמר המגיה, הנה מצאתי בפירוש הסידור שלו שעשה אדוני אבי ז"ל, הש"י יזכני להדפיס גם הסידור, ומצאתי כתוב קודם הצור תמים, וראיתי להעתיק גם הנה:

תנן (אדר"נ טו, ד) רבי אליעזר אומר, שוב יום אחד לפני מיתתך. שאלו תלמידיו, וכי יודע באיזה יום ימות. אמר להם כל שכן ישוב בכל יום ויום, כי אינו יודע באיזה יום ימות. ויחשוב אדם תמיד כי חייו ובריאתו הכל ביד הש"י, וברגע אחד כמימרא ישתנה, כי הוא הוה נפסד, על כן תהיה עת המיתה תמיד לזכרון לו, ויחשוב כאלו הוא שוכב ונוטה למות:

ואיתא בפרק במה מדליקין (שבת לב, א) תנו רבנן, מי שחלה ונטה למות, אומרים לו התודה, שכן כל המומתים מתודין כו'. ותנן בפרק נגמר הדין (סנהדרין מג, ב) שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא, שכן מצינו בעכן כו'. וכתב הבית יוסף בטור יורה דעה סימן של"ח, וכתב הרמב"ן, בספרי (נשא פיסקא ב) ר' נתן אומר, (במדבר ה, ו-ז) ואשמה הנפש ההיא, והתודו, זה בנה אב לכל המתים שיטענו וידוי, וכל המרבה להתודות הרי זה משובח, והא לך נוסח בקצרה:

לשם יחוד הקב"ה ושכינתיה ע"י ההוא טמיר ונעלם:

מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, אלהי אברהם, אלהי יצחק, ואלהי יעקב, שרפואתי בידך ומיתתי בידך, יהי רצון מלפניך שתרפאני רפואה שלימה. ואם הגיע עת פקודתי למות, אתה צדיק על כל הבא עלי, כי אמת עשית ואני הרשעתי. הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא. אליך ה' נפשי אשא. ויהי רצון מלפניך שתהא מיתתי כפרה על כל חטאים ועונות ופשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך במחשבה בדיבור במעשה, בשוגג במזיד באונס וברצון, מיום היותי הן בגלגול זה הן בגלגולים אחרים עד העת ורגע הזאת, על כולם אלוה סליחות, סלח לי מחל לי כפר לי, ותן חלקי בגן עדן וזכני לעולם הבא הצפון לצדיקים, ותודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח.

שמע ישראל ידוד אלהינו ידוד אחד. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד. ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד.

ה' הוא האלהים. ה' הוא האלהים. הוא אלהינו אין עוד אמת מלכנו אפס זולתו ככתוב בתורתו וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. מיוחד באהיה אשר אהיה, הוא היה והוא הוה והוא יהיה, הוא ממית ומחיה, לפניו לא נוצר אל, ואחריו לא יהיה.

אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה אב"ג ית"ץ

קבל רנת עמך שגבנו טהרנו נורא קר"ע שט"ן

נא גבור דורשי יחודך כבבת שמרם נג"ד יכ"ש

ברכם טהרם רחמי צדקתך תמיד גמלם בט"ר צת"ג

חסין קדוש ברוב טובך נהל עדתך חק"ב טנ"ע

יחיד גאה לעמך פנה זוכרי קדושתך יג"ל פז"ק

שועתנו קבל ושמע צעקתנו יודע תעלומות שק"ו צי"ת

בידך אפקיד רוחי פדית אותי ה' אל אמת:

יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתקבל נשמתי בשמחה כאשר תקחנה ממני ויום לכתי לפניך, רצה נא הליכתי, ושלח מלאכי רחמים ויצאו נא לעומתי ושלום בואך יאמרו בקול אחד, בביאתי יביאוני לגן עדן ושם תהיה ישיבתי ואתעדן בזיו אורך, ושים כבוד מנוחתי ואור הגנוז לפניך יהי סתרי וסוכתי, ותחת צל כנפיך תנה לי את מחיצתי, שמע תחינתי חיש נא ישועתי, אל תעלם אזנך לרווחתי ולשועתי, כי אתה אל ישועתי אשר בך הבטחתי. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ידו"ד צורי וגואלי:

פירוש הוידוי, מה טוב לאדם לעולם שכולו טוב כמשקבל בשמחה יסורי המיתה למען שמו באהבה כנזכר בזוהר, על כן יצדיק עליו את הדין, צדיק כו' תמים כו', ואז יתלהב בלבו קבלת המיתה בשמחה ובטוב לבב. ובאמרו אליך ה' נפשי אשא, יהרהר בראשי תיבות של אש"א שהוא "ארבעים "שתים "אותיות, רומז לשם של מ"ב, שבשם זה נשמתו נשמר מן הקליפות האוחזות בה ותשוב אל האלהים אשר נתנה, כמו שאפרש אח"כ:

ומצאתי במגילת סתרים של מקובל גדול, כתוב שם וזה לשונו, ומהחכם הזקן ונשוא פנים כבוד המקובל האלהי ר' יהושע משער"י המכונה שאלוי"ש שמעתי, שקיבל מרבו, ורבו מרבו, כי האדם בעת שמוצאין נשמתו השטן עומד על ימינו לשטנו ואומר לו כפור בה' אלהי ישראל, והנשמה ממאנת. ואפשר ח"ו שיבוא לידי הודאה, מאי תקנתיה להנצל ממנו, יכוין בי"ג עיקרים. ואם הוא אינו בשכלו, או שאינו יודעם על פה, יקראום לפניו בנו או אחיו, או אוהביו יקראום לפניו, והוא יודה בהם וטוב לו ותתענג בדשן נפשו, כי שם צְמַרְכָד היוצא מסוף פסוקי פרשה ראשונה של בראשית עד יום אחד, העולה כמנין דשן, הוא יקבל נשמתו ויוליכוהו בלי שום צער לאותו מקום ששמו דשן, מה טוב ומה נעים חלקו וגורלו, עד כאן לשונו. על כן סידרתי לאחר הוידוי שיהיה מורגל בייחוד שמו יתברך ובכוונה הלב:

ובאומרו ידו"ד הוא האלהים, יכוין כי מדת הדין ומדת הרחמים מיוחד, שכן ידו"ד עולה כ"ו, וכשתמלא כ"ף ו"ו אז אותיות ראשונות עולות כ"ו כמנין ידו"ד, ואותיות שניות פ"ו כמנין אלהים. ובאומרו שנית, יכוין כי תמצא היחוד בדרך אחר שם ידו"ד במלואו כזה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א עולה מ"ה, תכתוב מ"ה במילואו כזה, מ"ם ה"א, עולה פ"ו, וכמנין אלהים. הרי ידו"ד הוא האלהים:

ובתיבת השם, יהרהר מה שנזכר בזוהר פרשת האזינו בפסוק (דברים לב, ד) הצור תמים וגו' צדיק וישר הוא, והוזכרו י' ספירות בזה הפסוק, ותיבת הוא כללא דכולא. וביחוד אהי"ה אשר אהי"ה, יכוין ב' פעמים אהי"ה עולה מ"ב, כמנין שם של מ"ב. וענין הזכרת שם של מ"ב, מבואר בספר הפרדס סוף פי"ג משער השמות, שם של מ"ב בכל שם יש בו ששה אותיות נגד שש כנפים שיש לשרפים ועל זה נאמר (ישעיה ו, ב) שש כנפים לאחד שש כנפים לאחד, ושם זה טוב להזכירו בלילה קודם שינתו, וכן האדם סמוך לפטירתו, כי ע"י כנפים אלה, (שם) בשתים יכסה כו', ובשתים יעופף הנשמה למעלה ותזכה להנצל ממלאכי חבלה ומכל מזיקין ותזכה לחיי עולם הבא, עד כאן:

ושמענו מתלמידי החכם האלהי המקובל דמטמרין מתגליין ליה כבוד ר' משה קורדוורו ז"ל, כי ציום רבם שיהיו מוכנים ומזומנים אצלו בעת פטירתו, ובצאת הנשמה מהגוף יאמרו אנא בכח גדולת ימינך כו' ולכוין בכל השמות היוצאות ממנו, ובפרט קרע שטן שיקרע כח השטן שלא יצערהו ויבעתהו בעת הוצאת הנשמה, וכל זמן שלא יצאת עדיין הנשמה יחזרו חוזר חלילה כנזכר וכוונת השמות. והנה מצאתי רמז בפסוק (דברים ד, ד) *ואתם *הדבקים *בה' *אלהיכם *חיים *כלכם *היום הרומז לחיים הנצחיים, ראשי תיבות של אתם הדבקים בה' כו' עולה מ"ב:

ובאמרו בידך אפקיד רוחי, יכוין בראשי תיבות בא"ר, הוא סוד באר מים חיים שלמעלה, שכן אלו השמות הכוללים עולים באר דהיינו אהי"ה ידו"ד אדנ"י יאהדונה"י *פדית *אותי *ידו"ד ראשי תיבות פא"י, והוא שם משמות ע"ב ועולה יאהדונה"י: