הלכות חלה. חייב כל אחד ואחד מישראל להפריש חלה מעיסתו, אם היא מחמש מינין שבפסוק ארץ חטה, והן חטין ושעורין וכוסמין ושיבולת שועל ושיפון, ואם יש בעיסה ששים אוקיות ולמעלה. ואם אין בה זה השיעור אינה חייבת בחלה, וחלה שהוא דבר מועט מן העיסה. ומברך כשיפרישנה, בא"י אמ"ה אקב"ו להפריש חלה, ושורף אותה באור, והיא הנקראת חלת האור. ומפריש אותה אם יש שם כהן או כהנת משלש עשרה שנה ומעלה לאכול אותה. דתניא אין חלה בחוצה לארץ אלא למי שהטומאה יוצאה מגופו, ומותרת אפי' לזבין ולזבות ולנדות וליולדות.
קריאה במקור
מנורת המאור · ו; פרק המצות · הלכות חלה
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Menorat HaMaor, Alnakawa, H.G. Enelow ed. N.Y. 1929-1934
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001242736/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 55278e8399e441022f3aee2e7a545f41f6f3f16f87100e1622b94e40ce5af92b