מנורת המאור · אור גדול · פרק 16

פרק ששה עשר, בענין החנופה והליצנות

גדולה עונשה של חנופה, שהיא שקולה כנגד ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים. ע"ז מנין, דכתי' לעשות חונף ולדבר אל ה' תועה, ואין תועה אלא ע"ז, שנא' הבל המה מעשה תעתועים. גלוי עריות מנין, שנא' הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר [וגו'] הלא חנוף תחנף הארץ, וכתי' והיה מקול זנותה ותחנף הארץ בדמים.

גדול עונשה של חנופה, שבשבילה הגשמים נעצרין, שנא' ותחניפי ארץ בתזנותיך וברעתך, וכתי' בתריה וימנעו רביבים ומלקוש לא היה.

גדול עונשה של חנופה, שכל המחניף לחבירו נדון בגיהנם לעד ולעומי עולמים, שנא' פחדו בציון חטאים רעדה אחזה חנפים מי יגור לנו אש אוכלה ומי יגור לנו מוקדי עולם.

גדול עונשה של חנופה, שכל המחניף כאלו עבר על תורה שבכתב ותורה שבעל פה, שנא' והארץ חנפה תחת יושביה כי עברו תורות חלפו חוק, תורה אין כתי' כאן, אלא תורות.

גדול עונשה של ליצנות, דאמ' ר' אלעזר, כל המתלוצץ ייסורין באין עליו, שנא' ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם וגו'. אמ' להו רבה לרבנן, במטותא מניכו, לא תתלוצצון, דלא ליתו עליכון ייסורין. אמ' רב קטינא, כל המתלוצץ מזונותיו מתמעטין, שנא' משך ידו את לוצצים. א"ר שמעון, כל המתלוצץ נופל בגיהנם, שנא' זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון, ואין עברה אלא גיהנם, שנא' יום עברה היום ההוא. א"ר הושעיה, כל המתייהר נופל בגיהנם, שנא' ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם וגו'.