גודל מעלת אמירת הקרבנות אם אמרתי אספרה נא כמו שהם מבוארים בזה"ק ובתקונים בכל מקומות מושבותיהם תקטן היריעה ולא יכילו אך אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב אפס קצת ממאמריו הקדושים כדי להלהיב לב אנשים כערכי באמירתם ואף גם זאת נקיטנא נפשאי בקצרה לגודל תשוקת הקצור. וז"ל הזה"ק בפ' וירא ד' ק' ע"א א"ר כרוספדאי האי מאן דמדכר בפומיה בבכ"נ ובב"מ ענינא דקרבנות ותקרובתא ויכוין בהן ברית כרותה הוא דאנון מלאכיא דמדכרי חובי' לאבאשא לי' דלא יכלין למעבד ליה אלא טיבו עכ"ל. ופרטי הפרשיות של קרבנות שיאמר אדם בכל יום נדפסו כבר בסדורים ומפורשים ג"כ בזה"ק. וז"ל בז"ח ד' ל"ד ע"ד תרשב"י בשעתא דב"נ אקדים בצפרא אנח תפילין ברישי' כו' ואוזיפו ליה לבי כנישתא כו' עד אכריז ואמר ישראל אשר בך אתפאר בתר הכי אית לי' למקרי פרשתא דבראשית עד יום א' דאיהו עלויא ותושבחתא דכללא לבתר יתעסק בפרשת קרבנות לכפרא עלוי וכל אנון קרבנין דיומא צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה בגין לכפרא על כל אינון הרהורין ומחשבין דלילא כו'. עכ"ל (והיא פ' של תרומת הדשן):
ואחר פרשת התמיד יאמר פסוק ושחט אותו על ירך וגו' בכוונה גדולה וגודל מעלת קריאת פסוק זה הובא בב"י סי' א' וז"ל וכתב הר"י בר יקר טוב לומר עם הקרבנות פסוק זה ושחט אותו וגו' כדאמרינן בויקרא רבה אמר הקב"ה מעיד אני עלי שמים וארץ בין נכרי בין ישראל בין עבד בין אמה בשעה שהן קוראין מקר' זה צפונה לפני ה' אני זוכר עקדת יצחק בן אברהם. עכ"ל:
ואחר אמירת הקטורת יאמר הפסוקים ה' צבאות עמנו וגו' כל פסוק ג"פ בהתלהבות גדול ובכוונה עצומה וגודל מעלתה הובא באבודרה"ם ובב"י וז"ל גרסינן בירושלמי פ' אין עומדין ר' חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא בשם ר' אסא בשם ר' יוחנן לעולם אל יהי פסוק זה זז מפיך ה' צבאות עמנו משגב לנו וגו' ר' יוסא ב"ר בון בשם ר' אבוה בשם ר' יוחנן וחברי ה' צבאות אשרי אדם וגו' עכ"ל ומזה יראה אדם גודל מעלתם ויתלהב בכוונת אמירתם. ודי בזה. ותכף אחר פסוקים אלו יאמר פסוק וערבה לה' מנחת וגו' האריז"ל: ואח"כ שאר פסוקים כמו שנדפס בסדורים:
אח"כ תפלת ר' נחוניא בן הקנא אנא בכח כו' ויזהר האדם לאומרם בכוונה עצומה ובמתון גדול ויחלק באמירתו כל שתי תיבות בפ"ע האריז"ל. ותפלה זו הוא מתקוני התפלה המיוסדים על סדר תקון עולמות העליונים ועיקר כוונה הפשוטה לכוין היטיב פי' המלות של תפלה זו ומי שיעיין היטיב בז"ח ד' ע"ד ע"ב יראה גודל מעלת תפלה זו. ויראה לומר אחר סיומה בשכמל"ו כי הן הנוסחא בתקונים תקונא ד' ד' י"ט ע"א.
ופרק איזהו מקומן יעיין האדם בכתבי האריז"ל ויראה גודל מעלתה שכל משנה ומשנה של פרק זה הוא תקון בפ"ע בעולמות העליונים. לכן יזהר לאומרה בהבנת פירושה ובמתון וכלל הכונות של כל הנזכר עד הנה ומה גם פרק זה יכוין האדם קודם אמירה של איזה ענין שבזה האמירה אני רוצה לעשות נחת רוח ליוצרי ובוראי ית' ויתעלה ואז בוודאי יעשה אמרתו רושם ותקונה בעולמות העליונים אף שאינו יכול לכוין כוונת האר"י ז"ל כי רחמנא לבא בעי. וכוונה זו של עשית נחת רוח לבוראנו ית' היא כוונה נפלאה ועצומה בכל העבודות ובפרט באמירת תקוני התפלות ולמוד תוה"ק. גם בתוך אמצע התפלה או השבח או הלמוד יתעורר האדם אל כונה זו ודי בהערה זו.
ואחר ברייתא דר"י אומרים קדיש וקדיש זה הוא ג"כ מתקוני התפלה. האר"י ז"ל. ונוסח של עושה שלום כן הוא הנוסחא בזה"ק פ' תרומה ד' קס"ט ע"א עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו כו'.
אם לא אמר האדם פ' קדש כו' והיה כי יביאך תיכף אחר הנחת תפילין אם ישער בעצמו שלא יאחר תפלת הצבור יאמר אותן שתי הפרשיות כאן קודם ב"ש כדי שיאמר כל הד' פרשיות על סדר הכתוב בתורה ובתפילין. מקודם יאמר כאן קדש והיה כי יביאך ובק"ש שמיא מרע והיה אם שמוע משא"כ אם יאמר השתי פרשיות קדש והיה כי יביאך אחר התפלה לא יאמר על הסדר שמעתי. ע"כ תקוני תפלות של עולם העשיה: