מנורת המאור · הוספות · ב' דברים שמנו חכמים במנין

ד' דברים חייב אדם להתחזק בהן. תורה, ומצות, תפילה, ודרך ארץ. תורה מניין, שנ' חזק ואמץ מאד, חזק בתורה ואמץ במצות. תפילה מניין, שנ' קוה אל י"י [וגו'], תפילה למשה איש האלהים, תפילה לעני כי יעטוף ולפני י"י ישפוך שיחו. דרך ארץ מניין, שנ' חזק ונתחזק בעד עמנו וגו'.

ד' דברים גנאי לתלמיד חכם. המחשיך בכרך, והיוצא לשוק כשהוא מבוסם, והנכנס לבית המדרש באחרונה, והמסיב במסיבה שעמי הארץ מסובין בה.

ד' שהקב"ה מעיד עליהן בעצמו. על רווק הדר בכרך ולא טעם טעם חטא מימיו, על עני שמצא אבידה ומחזירה לבעליה, והדן דין אמת לאמיתו, והבודל ממשפחה שקורין עליה ערער.

ד' דברים אורחות רעות לבני אדם. הבטלה, ושיחת ילדים, ועצת ילדים, ורוח גסה.

ד' דברים אורחות יפות לבני אדם. תורה, ומלאכה, עצת זקנים, ורוח נמוך.

ד' דברים קשים זה מזה. מכת הלב קשה ממכת הגוף, חולי מעיים קשה ממכת הלב, אשה רעה קשה משניהן, וחסרון כיס קשה מכולם.

ד' דברים צריכין שימור. חתן, וכלה, וחיה, וחולה. ויש או', אף אבל. אבל תינוק ומלך וכהן גדול צריכין שימור לעולם.

ר' יוסף או', הזהיר בד' דברים אינו בא לידי חולי מעיים. הרגיל לטבול פתו במלח. וכן בסוף סעודתו, המטבל ביד ימינו במלח בקמיצה ולא באמתו, ובשיני בקמיצה ובאמה שניהם כאחת. והמקפה אכילתו במים. ואל ימנע עצמו מבית הכסא. מאכל שהוא תאב בו יחסום פיו ממנו.

ד' נתנבאו בפרק אחד. ואילו הן. ישעיה, הושע, עמוס, ומיכה.

ד' דברים מפסיקים ברכת ציצית. ואילו הן. אכילה, שינה, בית המרחץ, ובית הכסא, בטול כבוד.

ד' מידות באדם. יש בו חכמה ואין בו יראה מידתו בזויה, יראה בלא חכמה שטות, אין יראה ואין חכמה הרי זה רשע גמור, יש יראה ויש חכמה צדיק גמור. צדיק יסוד עולם.

ד' חרשים הם. משיח בן דוד, משיח בן יוסף, ואליהו, ויהוצדק.

ד' מתו בן מאה ועשרים. ואילו הן. משה, והילל הזקן, ורבן יוחנן בן זכאי, ור' עקיבא. משה היה במצרים מ' שנה, במדין מ' שנה, ופירנס ישר' מ' שנה. הילל הזקן עלה מבבל בן מ' שנה, ושימש לחכמי' מ' שנה, ופירנס לישראל מ' שנה. רבן יוחנן בן זכאי עסק בפרגמטיא מ' שנה, שימש לחכמים מ' שנה, ופירנס לישר' מ' שנה. ר' עקיבא למד תורה בן מ', שימש לחכמים מ' שנה, ופירנס לישר' מ' שנה.

ד' דברים מבטלין פירות בעולם הזה ומפסידים קרן לעולם הבא. הלוקח סוס ורוכב עליו, והמעמיד עבדים לפניו יותר מעשרה ומשתמש בהם כדרך שהמלכות עושה ויש לו קורת רוח בהם, ועשיר שהשעה משחקת לו, והנוטל שררה מן הגוים לעשות בהם בזרוע.

ד' חשובים כמתים. סומא, ומצורע, וערירי, והנידלדל. סומא מניין, שנ' במחשכים הושיבני כמתי עולם. מצורע מניין, שנ' אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו. מי שאין לו בנים מניין, שנ' הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי. היורד מנכסיו מניין, שנ' כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך. וכי מתים היו, והלא דתן ואבירם חיו ובלעתן הארץ, אלא כיון שירדו מנכסיהן חשובים כמתים.

ד' כיתות הן שאין מקבלות פני שכינה. לצים, חניפים, רמאים, שקרנים. כת לצים מניין, שנ' ובמושב לצים לא ישב. כת חנפים מניין, שנ' גם הוא לי לישועה. כי לא לפניו חנף יבא. כת רמאים מניין, שנ' כי לא ישב בקרב ביתי [עושה] רמייה. כת שקרנים מניין, שנ' דובר שקרים לא יכון לנגד עיני.

ד' פרוטות הן שאין בהם סימן ברכה לעולם. שכר הלבלרין, שכר המתורגמנין, ומעות הבאות ממדינת הים, והנושא אשה לשם ממון.

ד' דברים אמרו חכמים. הוי משתדל למי שהשעה משחקת לו, והזהר במי שהוא יועצך, והוי טוב ולא תקרא רע, אל תהי רשע וחוטא לא לך ולא לו.

ד' הן אויבי אדם. נחש, גמל, עכביש, נמלה. ויש אומרים, אף זבוב.

ד' דברים צוה אחיתופל לבניו. אל תהיו במחלוק', ואל תמרדו במלכות בית דוד, ואם תראו יום טוב של עצרת שהוא ברור זרעו חטים לשנה הבאה, ואם ראיתם חבלו של משיח שבא שלחו לו דורון.

ד' דברים הן שאם עבר אדם עליהן נפרעין ממנו בעולם הזה ולעולם הבא. ואילו הן. ע"ז, וגילוי עריות, וקללות השם, ושפיכות דמים. ולשון הרע כנגד כולן. ר' מאיר אומר, אף הגזל.

מפני ד' דברים חמה לוקה. על אב בית דין שמת ולא נספד כהלכה, ועל נערה המאורסה שצעקה ואין מושיע לה, ועל שני אחין שנשפך דמיהן כאחת, ועל משכב זכור. ר' מאיר או', בזמן שהמאורות לוקין סימן רע לשונאיהן של ישר'. משל לסופר שנכנס לבית הספר ואמ' הביאו לי רצועה, מי דואג, שמלקין אותו בכל יום. בזמן שהחמה לוקה סימן רע לאומות העולם, לבנה לוקה סימן רע לשונאי ישר', מפני שישר' מונין ללבנה ואומות העולם מונין לחמה. [לקת במזרח סימן רע ליושבי מזרח], לקת במערב סימן רע ליושבי מערב, לקת באמצע סימן רע לכל העולם כולו. לקת [בכניסתו] פורענות שוהא לבוא, [לקת] ביציאתו, [ממהרת לבוא]. ויש או', נהפכו פניו לדם, חרב בא לעולם, לשק, חצי רעב באין לעולם, לדם ולשק חרב וחצי רעב באין לעולם. אין לך כל אומה שהיא לוקה שאין אלהיה לוקין עמה, שנ' בכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני י"י. ובזמן שישר' עסוקין בתורה אינן מתייראין מכולן, שנ' כה אמר י"י אל דרך הגוים אל תלמודו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה.

בד' דברים גוים מכעיסים את האל וישראל מרצים את האל. הגוים מכעיסים לאל בבלורית של ראש, וישר' מרצין לאל בתפילין של ראש ושל יד. הגוים מכעיסין לאל בערלה, וישראל מרצין לאל במילה. הגוים מכעיסין לאל בכלאים, וישר' מרצין לאל בציצית. הגוים מכעיסין לאל בע"ז, וישר' מרצין לאל בתפילה.

ד' דברים מבטלין גזירה קשה. ואילו הן. צעקה, צדקה, שינוי השם, שינוי מעשה. ויש אומ', אף שינוי מקום. צדקה מניין, שנ' וצדקה תציל ממות. צעקה מניין, שנ' ויצעקו אל י"י בצר להם וממצוקותיהם יוציאם. שינוי השם מניין, שנ' שרי אשתך לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה וגו'. שינוי מעשה מניין, שנ' וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה. שינוי מקום, שנ' ויאמר י"י אל אברם לך לך מארצך.

ד' דברים עלו במחשבה לפני הקב"ה. על המת שיסריח ושישתכח מן הלב, ועל התבואה שתרקב, ועל המטבע שיוצא. אילמלא שלא יסריח אין חביריו מוציאין אותו, אילמלא לא ישתכח המת אין תקנה לכל קרוביו, אילמלא שלא תרקב התבואה אין בני אדם מוכרין הפירות, אילמלא המטביע לא יוצא [אין] המעות נכנסות ויוצאות.

ד' דברים העושה אותם דמו בראשו. היושב בצלו של נר ערום, והעומד ערום לאור הנר, והמכבה הנר בפניו, והמשמש מטתו לאור הנר. והמשמש מטתו לאור הנר הווין לו בנים נכפין.

ד' נכנסו לפרדס. ואילו הן. בן עזאי, ובן זומא, ואחר, ור' עקיבא. בן עזאי הציץ ומת, עליו הכת' אומר יקר בעיני י"י המותה לחסידיו, ואומר דבש וחלב תחת לשונך. בן זומא הציץ ונפגע, עליו הכת' או' דבש מצאת אכל דייך, ואומ' אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם. אחר [קצץ] בנטיעות, עליו הכת' או' אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. ר' עקיבא עלה בשלום וירד בשלום, עליו הכת' או' משכיני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו.

ד' נקראו יצורים. ואילו הן. אדם הראשון, ויעקב, וישעיה, וירמיה. אדם הראשון מניין, שנ' וייצר אלהים את האדם עפר מן האדמה. יעקב מניין, שנ' כה אמר י"י בוראך יעקב ויוצרך ישר' אל תירא וגו'. ישעיה מניין, שנ' כה אמר י"י יוצרי מבטן לעבד לו לשובב יעקב אליו וישר' לא יאסף. ירמיה מניין, שנ' בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו'.

ד' נקראו כושיים. ואילו הן. צפרה, וישר', ושאול, ועבד מלך הכושי. צפרה מניין, שנ' ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכושית אשר לקח וגו'. ישר' מניין, שנ' הלא כבני כושיים אתם לי בני ישר' נאם י"י. שאול מניין, שנ' שגיון לדוד אשר שר לי"י על דברי כוש בן ימיני. עבד מלך הכושי מניין, שנ' וישמע עבד מלך הכושי איש סריס יהוא בבית המלך כי נתנו את ירמיהו אל הבור. ויש או', צפניה, שנ' דבר י"י [אשר] היה אל צפניה בן כושי בן גדליה וגו'.

ה' דברים

בזכות ה' דברים זכה שאול למלוך ראשון על ישראל, שהיו בידיו מעשים טובים. ואילו הן. שהיה עניו ושפל רוח, והיה אוכל חוליו בטהרה, ושהיה מבזבז ממונו בשביל לחוס על ממונם של ישר', וששקל כבוד עבדו ככבוד עצמו.

יהודה בר נחמן בשם ר' שמעון בן לקיש, שהיה בן תורה, ותרן, תלמיד, גיבור כארי, הדור במצות, צנוע בכל מעשיו, מקושט ככלה.

ה' דברים עשה הקב"ה בגמילות חסדי'. ואילו הן, זיווג חתנים וכלות זה לזה, והלביש ערומים, וביקור חולים, וקובר מתים, ומנחם אבלים. זיווג חתנים וכלות מניין, שנ' ויבן י"י אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה וגו', אשה לאיש. והלביש ערומים מניין, שנ' ויעש י"י אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. ביקור חולים מניין, שנ' וירא אליו י"י באלני ממרא. מנחם אבלים מניין, שנ' ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו, מלמד שברכו ברכת אבלים, אף אתה נחם אבלים. הקב"ה קבר מתים, שנ' ויקבר אותו בגיא בארץ מואב מול בית פעור, אף אתה קבור מתים.

ה' דברים קשי' להקזת דם. ואילו הן. ציר ומורייס, דג מליח, וגבינה, וירק, וביצים.

ה' דברים נאמרו באש של סמים. לבנה, רבוצה כארי, יש בה ממש, ואינה מעלה עשן, ואוכלת לחים ויבישים.

ה' דברים בשושבינות. אין בה משום ריבית, וחוזרת בעונתה, ואין שביעית משמטת, ונגבת בבית דין, ואין הבכור נוטל בה פי שנים.

ה' דברים שהמבול בא בגללם. כת לצים, חמסנין, ומלשיני', והבועל אשה נדה, והבא עליה שלא כדרכה.

ה' דברים שאין הדעת סובלתן. דל גאה, זקן מנאף, עשיר ופרנס המתגאה על הציבור, והמגרש אשתו שנים ושלשה פעמים.

ה' מדות אין אדם מתהלך בהן. קנאה, נקמה, גאות, עזות, ועלילה.

ה' דברים העושה אותן דמו בראשו. הנוטל צפרניו זו בזו וזורקן לרשות הרבים, האוכל שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה, והשותה מים מגולין ומשקין מזוגין שלן עליהם הלילה, והלן בבית הקברות. ויש או', אף הנכנס לבית פתאום אפילו לביתו, והמקיז דם ומשמש מיטתו.

ה' דברים העושה אותם דמו בראשו. שנים שמהלכין ודקל ביניהן, והישן בצל דקל יחידי, והנפנה בין דקל לכותל, והשופך מים ברשות הרבים ועובר עליהן, והשותה מים שאולים.

ה' דברים נאמרו בשום. משביע, משחין, מצהיל פנים, והורג שרץ שבתוך מעיים, ומרבה הזרע. ויש או', אף מכניס אהבה ומוציא תאוה.

ה' דברים נאמרו ברואה שור בחלומו. רוכב עליו ימות, האוכל מבשרו יעשיר, בעטו דרך רחוקה לפניו, נשכו יסורין באין עליו, נגחו הויין לו בנים מנגחין בהלכה.

ה' דברים נאמרו בסוס. אוכל הרבה ומוציא קימעא, אוהב זנות, אוהב מלחמה, ורוחו גסה, ומואס שינה. ויש או', אף מתכוין להרוג את בעליו במלחמה.

ה' נהרגין בשבת. זבוב של מצרים, וצרעה של נינוה, ועקרב של הדייב, ונחש שבארץ ישר', וכלב שוטה בכל מקום.

ה' דברים אמרו בכלב שוטה. פיו פתוח, רירו [נוטף], ואזניו סרוחות, זנבו בין יריכיו, והולך לצדדין. ויש או', אף נובח ואין קולו נשמע.

ה' דברים נאמרו בקרומית של קנה. אין שוחטין בה, ואין מוהלין בה, ואין חותכין בה בשר, ואין חוצצין בה את השינים, ואין מקנחין בה.

ה' דברים שיעורן טפח. שופר, שדרה, ושוליא, וקנה, וסיבכא, ואיזוב.

ה' דברים נאמרו בגחלים של הקדש. מועלין בה, והשלהבת לא נהנין ולא מועלין, גחלת של ע"ז אסורה והשלהבת מותרת, המודר הנאה מחבירו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו, המוצא גחלת לרשות הרבים חייב ושלהבת פטור, ומברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת.

ה' דברים יש בכל אחד ואחד [אחד] משישים. אש, דבש, שבת, שינה, חלום. אש, אחד מששים בגיהנם. דבש, אחד משישים במן. שבת, אחד מששים בעולם הבא. שינה, אחד מששים במיתה. חלום, אחד מששים בנבואה.

ה' מדינות יש בכל אחת ואחת יותר מכשיעור ששים. מצרים ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, מצרים אחד מששים בכוש. כוש מהלך שבע שנים, כוש אחד מששים בעולם. עולם אחד מששים בגן. גן אחד מששים בעדן. עדן אחד מששים בגיהנם. ויש או', עדן וגיהינם אין להם שיעור.

ה' דברים היה הבית האחרון מחוסר מן הראשון. שמן המשחה, וכרובי', ארון, ורוח הקודש, ואורים ותומי'. וכן הוא אומ' וארצה בו ואכבד, חסרה, ואכבד כת'.

ה' דברים שהקב"ה מתחרט שבראן. על מלכות כשדים, ועל מלכות ישמעאלים, ועל יצר הרע, ועל ע"ז, ועל ישר' שגלו מארצם. על מלכות כשדים, שנ' הן ארץ כשדים זה העם לא היה, כלומ' הלואי לא היה. על מלכות ישמעאלים, שנ' ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו. על יצר הרע, שנ' ביום ההוא נאום י"י אוספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הריעותי. על ע"ז ועל ישר' שגלו מארצם מניין, שנ' ועתה מה לי פה נאם י"י כי לוקח עמי חנם מושליו יהילילו נאם י"י ותמיד כל היום שמי מנואץ.

ה' דברים צוה כנען את בניו. אמ' להם, אל תדברו אמת, ואל תתרחקו מן הגזל, ואהבו זה את זה, ו[היו] שטופים בזמה, [ושנאו את אדוניכם].

ה' שמות נקרא הגשם. אד, עב, ענן, נשיא, חזיז. אד, שהוא עולה מן הארץ, שנ' ואד יעלה מן הארץ והשקה. עב, שהוא מעבה את הרקיע. ענן, שהוא עושה את הבריות ענוים אילו לאילו. נשיא, שהוא נושא את המים. חזיז, שהוא עושה את הרקיע חזיונות.

ה' אימות הן. אימת חלש על הגיבור, אימת יתוש על הפיל, אימת סנונית על נשר, אימת סממית על עקרב, אימת מפגיע על ארי, אימת כילכית על לויתן.

ה' בני [אדם] הן שנדמו לאדם הראשון וכולן לקו. ואילו הן. שמשון, שאול, ואבשלום, אסא, צדקיה. שמשון בכחו, שאול בצוארו, אבשלום בשערו, אסא ברגליו, צדקיה בעיניו. ויש או', אף דוד באפיו, שלמה בחכמתו, יחזקאל בקולו.

ה' שמות נקרא שלמה. ידידיה, אגור, קהלת למואל.

ה' שמות נקרא ארי. שחל, כפיר, לביא, ליש.

ה' דברים מעמידין החוכמה. האוכל פת שבישלה כל צרכה, והאוכל ביצה מגולגלת, והשותה מים שבשארי העיסה, והטובל אצבעו במלח בימין בקמיצה ולא בשתים בקמיצה ובאמה ואוכלו, והרגיל בשמן זית.

ו' דברים

ששה דברים צוה רבינו הגדול את בנו בשעה שהוא נפטר לבית עולמו. אמ' לו, בני אל תדור בשכן רע, ואל תישן במיטה ארמית, ואל תשב בעיר שראשה תלמיד חכם, ואל תעמוד לפני השור בשעה שהוא עולה מן האגם, מפני שהשטן עומד ומרקד בין קרניו, ואל תברח מן המכס, ואל תצא לדרך לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות, מפני שאגרת בת מחלת יוצאת בשמונה עשר אלפים רבבות של מלאכי חבלה. משום ר' עקיבא אמרו, כל אחד ואחד יש לו רשות לחבל.

ו' דברים אמר ר' שמעון בן יוחי כשהיה חבוש בבית האסורין. אמ' לו, ר' למדיני תורה. אמ', איני מלמדך. אמ' לו, אם אין אתה מלמדיני אני או' לאחי אבא ומוסרך למלכות. אמ' לו, בני, יותר משהעגל הזה רוצה לינק פרה רוצה להניק. אמ' לו, ר', ומי בסכנה. אמ' לו, אני מלמדך. אם בקשת ללמוד בנך תורה לומדהו בספר מוגה, אם בקשת להחנק התלה באילן גדול, ואל תבשל בקדירה שבישל בה חבירך, ואל תיכנס לעיר פתאום, ואל תיכנס לביתך פתאום, בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה.

ו' דברים צוה ר' יעקב את ר' יהושע בנו. אמר לו, בני, עשה שבתך חול ואת תצטרך לבריות, ואל תשב בגובהה של עיר ותשנה, ואל תגביה פתחיך יותר מפתח של חבירך, ואל תבא ואל תצא בבית הכנסת בשעה שהציבור עסוקין בתורה, ואל תמנע מנעלים מרגליך, שמא תצטרך לבריות.

ו' דברים מאריכין ימיו של אדם והקרן קיימ' לעולם הבא. ואילו הן. השכמת בית הכנסת, ועיון תפילה, וביקור חולים, והכנסת אורחין, והדן את חברו לכף זכות שלא בפניו, ומקדש ביין בערבי שבתות.

ו' דמעות הן יורדות מן העין, שלש יפות ושלש קשות. דמעת הסם, ודמעת השחוק, ודמעת הפירות יפה משניהם. ודמעת העשן ודמעת הבכיה קשות, דמעת בית הכסא קשה משתיהן.

ו' דברים סימן יפה לחולה. עיטוש, זיעה, שינה, קרי, חלום, הילוך מעיים כדרך כל הארץ. עיטוש מניין, שנ' עטישותיו תהל אור. זיעה מניין, שנ' בזעת אפך תאכל לחם. שינה מניין, שנ' כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי. קרי מניין, שנ' וי"י [חפץ] דכאו החלי אם תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים. חלום מניין, שנ' ותחלימיני ותחייני. הילוך מעיין כדרך כל הארץ מניין, מהר צועה להפתח ולא ימות לשחת ולא יחסר לחמו.

ו' דברים מרפאין את החולה מחליו ורפאתו רפואה. ואילו הן. כרוב, ותרדין, וסיסין יבש', קיבה, והרת, ויותרת הכבד. ויש אומרים, אף דגים קטני'. ולא עוד אלא שדגים קטנים מפרין ומרבים כל גופו של אדם.

ו' דברים מחזירים את החולה לחוליו וחולייו קשה. ואילו הן. בשר שור, ובשר צלי, ובשר צפרים, וביצה צלוייה, וחלב, ומרחץ. ויש או', אף תגלחת, שחלים, וגרגר.

ו' דברים משכחין את החכמה. האוכל ממה שאכל הימנו עכבר וחתול, והאוכל פת שלא בשלה כל צרכה, והאוכל לב בהמה, והאוכל מזוהמא ליסטרון, והשותה מים שבשיורי הרחיצה, והרוחץ שתי רגליו זו על גב זו.

ו' דברים משכחי' את החכמה. העובר בין שתי נשים, ואשה עוברת בין שני אנשים, והמקפיד עם אשה בשוק, והעובר על גשר שלא עברו מים מתחתיו ארבעים יום, והעובר בין שני גמלים, והעובר תחת אפסר של גמל, כל שכן תחת הגמל עצמו, והאוכל מזוהמא ליסטרון של קדירה, והמסתכל בפני המת, והקורא כתב שעל גבי הקבר, והרואה זכר ונקבה בתשמיש.

ו' דברים מקיימין את החכמה. ואילו הן. האוכל פת שבישלה כל צרכה, והשותה מים שבשיורי העיסה, והאוכל ביצה מגולגלת בלי מלח, והטובל אצבעו במלח באחת ולא בשתים. דברי ר' מאיר. ר' יוסף אומר, בשתים ולא באחת, ביד הימין, והרגיל בשמן זית.

שש אשות הן. יש אוכלת ושותה, אוכלת ולא שותה, [שותה] ולא אוכלת, לא אוכלת ולא שותה, אש אוכלת אש, אש יראה מפני אש. נמצאין למידין יציאה [במשה], ירידה בשלמה, נפילה באליה. במשה הוא אומר ותצא אש מלפני י"י, בשלמה הוא אומר וכל ישר' רואים ברדת האש, באליה הוא או' ותפל אש י"י ותאכל את העולה ואת העצים [ואת האבנים] ואת העפר ואת המים אשר בתעלה לחכה.

ו' דברים נאמרו בבני אדם, שלשה כבהמה ושלשה כמלאכי השרת. שלשה כבהמה, אוכלים ושותים כבהמה, פרין ורבין כבהמ', ומוציאין טנופת כבהמה. ג' כמלאכי השרת, מהלכין בקומה זקופה, ומדברין בלשון הקודש, ויש בהן בינה.

ו' דברים נאמרו בשדים, ג' כבני אדם, ג' כמלאכי השרת. ג' כבני אדם, אוכלין ושותין ומולידין ומתים כבני אדם. ג' כמלאכי השרת, [יש להן כנפים], ומהלכין מסוף העולם ועד סופו, ויודעין מה שבשמים וארץ. ויש אומ', שמהפכין פניהם כמלאכי השרת ורואין ואינן נראין.

ו' דברים נאמרו בשכר, ג' לטובה ג' לרעה. ג' לטובה, יפה לחיך, יפה לבני מעיין, יפה לתחתוניות. ג' לרעה, רע ללב, רע לראש, רע לגוף.

ו' דברים נאמרו ביין, ג' לטובה ג' לרעה. ג' לטובה, יפה ללב, יפה לעינים, ויפה להילוך מעיים כדרך כל הארץ. ג' לרעה, רע לחכמה, רע לבני מעיים, ורע לתחתוניות.

ו' דברים נאמרו בפתילה, ג' להקל ג' להחמיר. ג' להקל, שורין אותה בשמן, וממעכין אותה ביד, וחותכה באור לשני נרות. ג' להחמיר, אין עושין [ל]כתחילה ביום [טוב], ואין מהבהבין אותה באור, ואין חותכין אותה לשנים.

ו' דברים נאמרו בבצל. שואף דם, ומקפיא אוכל, ומשביע ביותר, והורג שרץ שבתוך מעיין, ומצנן לקרביים בקיץ, ומריק למרה.

ו' דברים עשה חזקיה, על ג' הודו לו ועל [ג'] לא הודו לו. על ג' הודו לו, גנז ספר רפואות והודו לו, כיתת נחש נחושת שעשה משה במדבר והודו לו, גירר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו. על ג' לא הודו לו, קצץ דלתות ההיכל ולא הודו לו, [סתם מי גיחון ולא הודו לו], עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו.

ו' הם מלאכי המות. גבריאל, קצפיאל, משביר, משחית, אף, וחימה. גבריאל על המלכים, קצפיאל על הבחורי', משביר על החיות, משחית על הקטני', אף וחימה על האדם ועל הבהמה.

ו' דברים נאמרו בעמי הארץ. אין מקבלין מהן עדות, ואין מוסרין להן פקדון ועדות, ואין נלוין עמהן בדרך, ואין מגלין להן דברי סוד, ואין מכריזין על אבידתן, ואין עושין אפוטרופין ליתומים.

ז' דברים

ז' דברים אמ' ר' יוחנן, אילו ז' ימים וז' נהרות שמקיפין ארץ ישר'. אילו הן ד' ימים. ימה של טבריא, וימה של שחלת, וימה של חלתה, וימה של פרמייס. ואילו הן ד' נהרות ירדן, וירמון, קרמיון, ופוגה.

ז' דברים ברא הקב"ה קודם שברא העולם. ואילו הן. כסא כבוד, ובית המקדש, ותורה, וגן עדן, וגיהנם, ושמו של משיח, ותשובה. כסא כבוד מניין, שנ' כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו. בית המקדש מניין, שנ' נכון כסאך מאז מעולם אתה. תורה מניין, שנ' י"י קנני ראשית דרכו. גן עדן מניין, שנ' ויטע י"י אלהים [גן] בעדן מקדם. גיהנם מניין, [שנא'] כי ערוך מאתמול תפתה. שמו של משיח מניין, שנ' יהי שמו לעולם ולפני שמש ינון שמו. תשובה מניין, שנ' בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל, מה כת' בתריה, תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם.

ז' כתות של צדיקים בגן עדן, זו למעלה מזו. הראשונה, אך צדיקים יודו לשמך. השנייה, אשרי יושבי ביתך וגו'. השלישית, אשרי תבחר ותקרב ותשכון חצריך. הרביעית, י"י מי יגור באהליך. החמישית, מי ישכון בהר קדשך. השישית, ומי יעלה בהר י"י. השביעית, ומי יקום במקום קדשו.

ז' מעלות בין צדיק לצדיק. אשתו תהא נאה מאשת חבירו, בניו יהיו נאים משל חברו, שנים אוכלים בקער' אחת, זה טועם טעם יפה לפי מעשיו [וזה טועם טעם רע לפי מעשיו], שנים צובעים ביורה אחת, זה העלהו כיעור וזה העלהו יפה, חכמתו, דעתו, וקומתו.

ר' שמעון. לשבע שמחות פני הצדיקים דומין לעתיד לבא. ואילו [הן]. לחמה, ללבנה, לברקים, לכוכבים, לרקיע, לשושנים, ולמנורת הקדש שהיה במקדש. לחמה מניין, שנ' ואהביו כצאת השמש בגבורתו. ללבנה, שנ' יפה כלבנה ברה כחמה. לברקים, שנ' בחוצות יתהוללו הרכב ישתוקקון ברחובות מראיהן כלפידים כברקים ירוצון. לרקיע, שנ' והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. לשושנים, שנ' למנצח על שושנים. ולמנורת בית המקדש, שנ' ושנים זיתים עליה אחד מימין הגולה ואחד על שמאלה.

ז' רועין הן. דוד באמצע, אדם, שת, ומתושלח בימינו, אברהם, יעקב בשמאלו. יצחק להיכן הלך, ישב על פתח גיהנם להציל את בניו מדינה של גיהנם.

בז' דברים נבחר מות מחיים. ימות אדם ואל ישכח תורתו, ימות ואל ימותו לו בניו, ימות ואל יעני, ימות ואל יהרג, ימות ואל יבא תקלה על ידו, ימות ואל ילבין פני חבירו ברבים, ימות ואל ימסר ביד בשר ודם, שנ' ויאמר דוד צר לי מאד נפלה נא בידי י"י וביד אדם אל אפולה.

ז' יורדין לגיהינם ואינן עולין משם לעולם. ואילו הן. המינין, והמשומדין, והמסורות, והבועל אשת איש, והמתכבד בקלון חבירו, והמכנה שם לחברו, והמבזה תלמידי חכמים.

ז' דברים נאמרו בגסי הרוח. כל אדם שיש לו גסות הרוח בלבו כעובד ע"ז, ותורה משתכחת הימינו, ושכינה מסתלקת הימינו, ועניות באה עליו, ותקלות באות לידו, ויסורין באין עליו, ואין לו חלק לעולם הבא.

ז' אין להם חלק לעולם הבא. ואילו הן. המזכיר שם בכל עת, והמזכירו בכל מקום, והקורע כליו בחמתו, והמזכיר ע"ז בחמתו, והלוחש על המכה ומזכיר בה את השם, והמלוה בריבית, והמשלח מדנים בין אחים.

ז' רקיעים הן. וילון, רקיע, שחקים, זבול, מכון, מעון, ערבות.

ז' מיני זהבים הן. ואילו הן. זהב טהור, טוב, זהב מזוקק, זהב שחוט, מופז, סגור, פרוויים.

ז' שמות נקראת התבואה. ואילו הן. תבואה, תנובה, שבר, יבול, דגן, בר, אוכל.

ז' מיני ארבה הן. ארבה, חגב, חרגול, חסיל, גזם, ילק, סלעם.

ז' שמות נקרא העני. איש תככים, נכה רוח, אביון, מך, דל, עני, ורש.

ז' שמות נקראת מרים. אפרת, חלאה, יריעות, מרים, נערה, עזובה פועה.

ז' נביאים נתנבאו בשנת שתים לדריוש המלך. ואילו הן. ברוך בן נריה, ושריה בן מחסיה, דניאל, מרדכי, חגי, זכריה, ומלאכי.

בז' דברים אדם מתגדל בהן. במלך, בחזיר, בגדי, בצבי, בסוס, בחמור, ובכלב.

ז' דברים נצטוו בני נח. על הדינין, ועל ע"ז, ועל גילוי עריות, ועל שפיכות דמים, ועל קללת השם, ועל הגזל, ועל אבר מן החי.

ז' דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות. האוכל מוריגי בהמה, ועלי גפנים ולולבי גפנים, והשותה שמרי יין, והאוכל שדרו של דג, והאוכל דג מליח שלא בישל כל צרכו, והמקנח בצרור שקנח בו חבירו, והתולה עצמו בבית המרחץ ובבית הכסא.

ז' פתחין פטורין מן המזוזה. ואילו הן. בית התבן, ובית הבקר, ובית העצים, ובית האוצרות, ופתח המרחץ, ופתח שאינו גבוה עשרה טפחים, ופתח שהוא גבוה יותר מדאי.

ז' דברים מכוסין מבני אדם. ואילו הן. יום המיתה, ויום נחמה, ועומק הדין, ואין אדם יודע במה משתכר, ואין אדם יודע מה בלב חבירו, ומתי תחזור מלכות בית דוד, ומלכות חייבת מתי תעקר.

ז' דברים צוה רבינו הקדוש את בנו בשעה [ש]נפטר לבית עולמו, ג' ליראת שמים וד' לדרך ארץ. אילו הן ג' של יראת שמים. בני, אל תאכל לחם כו'.

ז' יורשי גיהנם. מי שאינו עושין מלאכתן לאמיתן. ואילו הן. הלבלר, והסופר, ורופא, ודיין עירו, וחזן הכנסת, ומלמד תינוקות. ר' מאיר או', אף מי שהוא משופע ביותר ואין בידו דברי תורה. עליהן אמ' ר' יוסף בן חנן, עליהם אמ' הכתוב ויצאו וראו בפגרי האנשים.

אמ' ר' יוסף, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי אדם אחד משופע ביותר, לבוש אצטלא שוה ארבעים מנה. ראיתיו ונתזעזעתי ונרתעיתי ונתייראתי מפניו, ואמרתי שמא מלאך המות הוא. עמדתי ורצתי אחריו. אמרתי לו, ר' מה שמך. אמר לי, יצחק בן שוני שמי. אמרתי לו, כלום יש לך משנה, ואגדה יש בידך. אמ' לי, לאו. [אמרתי לו, מה מלאכתך. אמר לי אדם בטל הוא]. אמרתי לו, וכי ברא הקב"ה אדם בטל בעולמו. אמ' לי, מלמד תינוקות אני. מיד בקשתי עליו רחמים ונכנס יתוש בחוטמו והרגו. באותה שעה אמ' ר' יוסף בן חנן, ברוך המקום ברוך הוא, שבחר בדברי חכמים ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם, שהם אומרי', מלמדי תינוקות לבם כמלך ודעתם כתינוקות.

הנותן שלום למלמדי תינוקות כעובד ע"ז, מכבדם יורש גיהנם הוא לעצמו, השואל בשלומם כזורק אבן למרקוליס, והאומר עליהם בשעת מיתתן [ברוך דיין האמת], אין לו חלק לעולם הבא. ולא עוד, אלא שאין לו מחילה, שנ' לא יאבה י"י סלוח לו.

[אמרתי לו, מה מלאכתך. אמר לי אדם בטל הוא]. אמרתי לו, וכי ברא הקב"ה אדם בטל בעולמו. אמ' לי, מלמד תינוקות אני. מיד בקשתי עליו רחמים ונכנס יתוש בחוטמו והרגו. באותה שעה אמ' ר' יוסף בן חנן, ברוך המקום ברוך הוא, שבחר בדברי חכמים ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם, שהם אומרי', מלמדי תינוקות לבם כמלך ודעתם כתינוקות.

הנותן שלום למלמדי תינוקות כעובד ע"ז, מכבדם יורש גיהנם הוא לעצמו, השואל בשלומם כזורק אבן למרקוליס, והאומר עליהם בשעת מיתתן [ברוך דיין האמת], אין לו חלק לעולם הבא. ולא עוד, אלא שאין לו מחילה, שנ' לא יאבה י"י סלוח לו.

[אמרתי לו, מה מלאכתך. אמר לי אדם בטל הוא]. אמרתי לו, וכי ברא הקב"ה אדם בטל בעולמו. אמ' לי, מלמד תינוקות אני. מיד בקשתי עליו רחמים ונכנס יתוש בחוטמו והרגו. באותה שעה אמ' ר' יוסף בן חנן, ברוך המקום ברוך הוא, שבחר בדברי חכמים ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם, שהם אומרי', מלמדי תינוקות לבם כמלך ודעתם כתינוקות.

הנותן שלום למלמדי תינוקות כעובד ע"ז, מכבדם יורש גיהנם הוא לעצמו, השואל בשלומם כזורק אבן למרקוליס, והאומר עליהם בשעת מיתתן [ברוך דיין האמת], אין לו חלק לעולם הבא. ולא עוד, אלא שאין לו מחילה, שנ' לא יאבה י"י סלוח לו.